הכרעת דין בתיק תת"ע 836-03-12

האישום

1.                 הנאשם שבפני הואשם בנהיגה בשכרות בכך שביום 9.1.12 בשעה 01:35 נהג בכביש 90 צומת הלידו (ים המלח) מכיוון דרום לכיוון צפון, וזאת מכוח הכשלתו את בדיקת הינשוף שכן " לאחר נשיפה ראשונה במכשיר הינשוף סירב לנשיפה בפעם השנייה והוסבר להנ"ל כי זה סירוב לבדיקה" (ת/8, עמ' 2 בפרק "נסיבות המקרה").

טענות ההגנה

גרסתו הראשונה- בזירת האירוע

2.                 מן המסמכים עולה כי בזירת האירוע הנאשם כפר בנהיגה ובשתייה וכך נכתב מפיו בהזמנה לדין (ת/8, עמ' 2):

  "לא שתיתי רק הגענו פה לשירותים אני לא נהגתי מה אתה רוצה ממני יש לי בן בימ"ר ת"א שוטר כמוכם..."

וכן ראה תגובתו בדו"ח עיכוב - ת/10:

  "אני לא נהגתי תעשה מה שאתה רוצה לא ראיתה אותי" (כך במקור-מ.ק.).

גרסתו השנייה- בתשובה לכתב האישום

3.                 כפירה שקרית שנטענה בזירת האירוע לא חזרה על עצמה במועד התשובה לכתב האישום. הסנגור השיב אז בשם מרשו כי הנאשם לא סירב וכי היו אלו השוטרים שלא עמדו בדרישות הדין.

גרסתו השלישית- עדותו בבית המשפט

4.                 בעדותו בפני, הנאשם הודה כי סירב לנשוף בפעם השנייה, לטענתו זה היה לאחר כארבעים דקות בהן קפא מקור וסורב ללכת לשירותים או להביא מעיל מרכבו (פרוטוקול עמ' 16 ש' 26).

5.                 בסיכומי ההגנה הבהיר הסנגור כי לטעמו השוטרים לא הסבירו כיאות את משמעות הסירוב וכי גם אם הסבירו לפני הנשיפה הראשונה היה עליהם לעשות זאת בשנית, לפני הנשיפה השנייה. עוד טען הסנגור כי אי הצגת פלט הבדיקה העצמית שהיה צריך המפעיל לבצע בתחילת משמרת ובסופה מעלה ספק לענין תקינות המכשיר, טענה זו אינה רלוונטית, שעה שלפנינו נאשם שמסרב להיבדק והמחלוקת היא האם משמעות סירובו הוסברה לו.

6.                 בסיכומי ההגנה הודה הסנגור בשם הנאשם בעבירת הנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. הודאה זו עולה בקנה אחד עם בדיקת המאפיינים (ת/4) בה נכשל הנאשם והתרשמותו של השוטר בדבר שכרות החשוד ברמה בינונית.

השאלה שבמחלוקת

7.                 המחלוקת היא אם כן, האם להרשיע הנאשם בנהיגה תחת השפעה, בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, שלגביה לא קיים עונש פסילה מינימאלי של שנתיים ימים, או שמא הוכח למעלה מספק סביר כי משמעות הסירוב הוסברה לנאשם,  לפיכך יש להרשיעו בנהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), 64(ד)(א) יחד עם סעיף 39(א) לפקודת התעבורה. אומר כבר עתה כי התשובה לשאלה האחרונה חיובית - הנאשם קיבל הסבר מספק, הבין אותו ואף על פי כן סירב לנשוף.

דיון והכרעה

הדין הנוהג בענין סירוב

8.                 תיקון סעיף 64 לפקודת התעבורה הקובע כי סירוב להיבדק כמוהו כנהיגה בשכרות, נבע מכך שנהגים סרבו להיבדק במכשיר הינשוף מהחשש שניתן יהיה להוכיח את היותם שיכורים. המחוקק ביקש להפוך את הסירוב להיבדק ללא כדאי וקבע לעבירה זו  אותה רמת ענישה כמו מי שנבדק (ב"ש 923/07 ברק לירן נ' מדינת ישראל ), כך ש" מי שסבור שאינו שיכור יתכבד ויעבור את הבדיקה שעשויה להוכיח את חפותו" (ע"פ (י- ם)  40253/07 אילני נ' מדינת ישראל ).